החבר של אדוני
הסמס מצייץ מהמכשיר ואני ממהרת לארוז את הדברים. כמה שחיכיתי להודעה הזו. מהבוקר אני חסרת סבלנות. איך אפשר להתרכז בעבודה כשאת לובשת חצאית קצרה בלי תחתונים ויודעת שבסוף היום מזומנת לך פגישה עם האדון.
במעלית אני מרגישה איך החרמנות נוזלת ממני על כל צעד, על כל פסיעה. אני יוצאת אל הרחוב ברגל קלה ובוטחת אך נעצרת בפתאומיות כשאני מבחינה שבמכונית של אדוני יושב צידו בחור זר.
"כנסי אל המכונית" הוא פוקד עלי, ואני קפואה נכנסת אל המושב האחורי. חוגרת את עצמי. מה זה צריך להיות? לזה הוא לא הכין אותי.
המכונית מתחילה לנסוע. המכונית שקטה. רק כשהוא מדליק את הרדיו וחלל הרכב מתמלא בצלילים עליזים, משהו קצת נרגע בתוכי ובכל זאת, אני מוטרדת. הרי בתחילת הדרך סיכמנו שהוא ישמור עלי. אני הלא אשה נשואה .
המכונית עושה את דרכה אל פאתי העיר. אני שומעת את שני הגברים לפנים מתלחשים ביניהם. אני לא קולטת את כל המשפטים, אבל פה ושם שומעת "זונה", "שפחת מין", "מיוחמת" אין ספק שהם מדברים עלי.
הרדיו משתתק ואני שומעת פקודה. "תראי את עצמך"
אני מרימה את רצה החצאית כלפי מעלה. הבחור הלא מוכר מסתובב ונועץ בי מבטים.
אינסטינקטיבית אני מסיתה בחזרה את הבד הדק, מכסה את עצמי, אבל שומעת נהמה, "את תיענשי, שיפחה". הוא חסר סבלנות האדון שלי ואני מקבלת את הוראותיו , תמיד.
אדומה כולי אני מרימה שוב את החצאית כלפי מעלה, מציגה את הכוס שלי שלי לראווה.
האורח מסתכל ונהנה. עיניו של אדוני נפגשות בשלי דרך המראה. "תפתחי את עצמך" הוא מבקש ואני בשתי אצבעות מפשקת את אצבעות הערווה.
"תראי את השדיים שלך" מבקש הזר. אני מתמהמהת, "שמעת מה אמרו לך? כלבה" שואל האדון שלי ואני ממהרת ביד אחת להרים את החולצה ולחלוץ מתוך החזייה את שדי הגדולים, או ליתר דיוק, כפי שאדון מכנה אותם, העטינים של הפרה.
המכונית חוצה את אזור התעשייה ופונה לדרך עפר צדדית. היא נעצרת ואני רואה שהעצים מסתירים אותנו מהכביש ומכל אדם.
"צאי החוצה"
אני ממהרת לצאת מהמכונית. נשענת עליה, רגלי כושלות.
אדוני והזר יוצאים ונעמדים מולי בזרועות שלובות.
"אז מה אתה אומר על הזונה?" שואל את חברו.
"קצת מבוגרת, אבל שווה. בת כמה היא?" הוא שואל בחזרה.
"זונה, בת כמה את?" שואל אותי אדוני.
"בת 43" אני עונה וחושבת על פער הגילאים. האדון שלי הוא בן עשרים ושמונה. החבר שלו נראה בן גילו. אולי זה לא היה חכם כל כך להתמסר לגבר כל כך צעיר.
כשהוא ניגש ומחבק אותי חזק כל המחשבות האלו נעלמות.
"אל תאכזבי אותי" הוא מבקש ממני בלחש ואני נדרכת. לא, לעולם לא.
הוא פושט ממני את החולצה ואני עם השדיים בחוץ. הוא אוהב את המראה הזנותי הזה. תופס את הפטמות ומסובב אותן. זה כואב, אבל גם זה מחרמן.
הוא פוקד עלי להניח ידיים על מכסה המנוע ולהישען לפנים. אני מבצעת את הוראתו, המכסה חם, רותח. השמש קופחת מעלינו. הזיעה ניגרת ומטיילת לאורך כל הגוף שלי. השדיים מטלטלים.
הוא מרים את החצאית שלי וחושף את התחת הלבן שלי לשמש. לופת בידו פלח עכוז. "אז מה אתה אומר? אתה רוצה אותה?"
"אהמממ" הזר מתלבט.
"היא מאוד צייתנית, היא מוכנה להרבה דברים" מנסה האדון שלי לשכנע.
"תגיד, איך היא עם החגורה?" מתעניין הבחור הזר.
"היא בסדר" אומר האדון ומזווית העין אני רואה אותו חולץ את חגורת העור שלו.
הוא מקפל אותה לשניים נעמד לצידי ומנחית אותה חזק על ישבני. "אייי" אני פולטת. זה כואב וצורב כל כך. "שקט כלבה" הוא מהסה אותי. הוא מנחית עוד שתי הצלפות כואבות ואז מציע לחבר שלו לנסות.
לפי האחיזה אני מרגישה שהחבר טירון בדברים האלו. הוא מוריד את החגורה עלי ואני לוקחת אוויר ונזכרת איך עליו לענות "תודה אדון, אפשר עוד?"
הוא נעצר והאדון שלי משועשע קלות מתגאה בי, "רואה איך איך היא מאולפת?"
החגורה נוחתת עלי פעם נוספת, הפעם בקצה הישבן ובירכיים. אני מודה ומבקשת עוד וחוטפת סידרה ארוכה של עשר הצלפות שבאופן מצטבר מכאיבות לי. כשהוא מפסיק אני מרגישה את האצבעות של אדוני מתחילות לפשפש בתוכי. "תראה כמה היא רטובה" הוא מזמין את הגבר השני לבדוק. הוא מפנה מקום ולכוס שלי חודרות שתי אצבעות זרות. אני אכן חרמנית.
"טוב, בסדר" שומע אותו אומר לאדוני. "מאתיים?"
"מה מאתיים? חמש מאות!"
הם מתמקחים ביניהם וסוגרים על שלוש מאות ועשרים שקלים. כשאני מסיטה את ראשי, אני רואה את הכסף עובר מיד ליד.
"תהנה" אומר אדוני.
בעיטה קלה מעודדת אותי לפשק רגליים עוד יותר. הזין שלו חודר לתוכי באבחה ואני נחבטת אל המכונית. הוא מזיין חזק ומהר.
"אם לא אכפת לך, אני אשתמש בחור השני" אומר לו אדוני ותופס אותי.
הזין האהוב שלו שלוף מולי ואני מתכופפת, מכניסה אותו פי, נתמכת על המכונית. ככל שזין מאחור ננעץ עמוק בתוכי, אני קולטת עמוק יותר בגרוני את הזין של המאסטר. העונג מתחיל לבעבע בתוכי, רוצה לפרוץ החוצה. הציפורניים שלי חורטות את מכסה המכונית החם. אני רוצה לבקש לגמור, אבל חנוקה מהזין של אדוני.
אני מרגישה אותו תופח בפי הוא תופס לי את הראש חזק מושך אותו קצת לאחור ומתריע, "אני גומר". אני בולעת אותו בעונג רב. רק כשהוא יוצא מפי, רק אז אני מצליחה להודות לו ולבקש גם לגמור.
הוא אומר שאת ההחלטה הזו החבר שלו יקבל. החבר הצעיר שמזיין אותי מאחור.
"בבקשה אדון, אני רוצה לגמור, תרשה לי" אני מבקשת.
הבחור שלופת את מתני ומנענע אותי, לא עונה. אדוני נעמד לידי, מלטף את ראשי. חכי כלבה, עוד קצת. אני מרגישה אותו מתלהב מאחור ואז שולף את עצמו ממני וגומר לי על הגב, ממלא אותי בזרע.
"כן כלבה, את יכולה עכשיו" מאשר לי אדוני. אני בלי לזוז, שולחת יד אל בין רגלי ומענגת את עצמי. כמה נגיעות על הדגדגן, עוד ליטוף עוד נגיעה, וזה מתפרץ ממני בצעקות.
עתה אני כורעת על בירכי, האדמה חמה. אדוני מושיט לי את ידו ואני מנשקת אותה כתודה. גם החבר מושיט יד וגם אותה אני מנשקת, אבל בהרבה פחות אהבה.